מתוך הבלוג "מסתבר שחינוך זה פוליטי":
כאשר אני בוחנת את מערכת החינוך שבה "סרבנות גדנ"ע" היא סטייה, מערכת חינוך שבה הדמות החינוכית הראויה לילדות וילדים במצוקה היא חיילת במדים, מערכת חינוך שבה מורים יתוגמלו לא על היכולת שלהם לקדם ילדים וילדות לאושר ולמימוש עצמי וחברתי, אלא לשירות המדינה וצעדיה הפוליטיים, כאשר אני בוחנת מערכת חינוך כזו, נראה לי כל הסיפור הזה כתכנית ריאליטי אחת גדולה: "חייל נולד" אם תרצו. במצב כזה מערכת החינוך אינה מערכת תהליכית בה צומחים הילדים והילדות, מתפתחים, חווים התקדמות ורגרסיה, מתבגרים ונהיים צעירים חולמים ומשכילים. אלא, מערכת החינוך היא תחרות. תחרות שבסופה מנצח החייל הקרבי יותר, הלוחם הטוב יותר, האדם העיוור יותר, האכזרי יותר, הקסנופובי יותר.