מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

צה"ל נגד התרומה

ההגדרה המילונית לתרומה: דבר מה אשר ניתן או מוצע מרצון וברוח טובה, בדרך כלל ללא תמורה חומרית.

המילה "צה"ל" מקבילה בארץ לערך של תרומה. הקמפיין החדש נגד משתמטים הקובע כי "משתמט זה אופי" פורט על אותם מיתרים בתודעה הישראלית: מי שלא תרם את חלקו דרך הצבא, בהכרח לא תרם לחברה – זה אופיו.

מצד אחד ניתן כמובן לקפוץ להגן על כל אותם אנשים שאינם מתגייסים אך תורמים לחברה בדרכים שונות אם דרך שירות לאומי, או אם בדרכם שלהם בהמשך חייהם, אך הסוגיה המעניינת באמת כאן, היא מה זה אומר לגבי מי שכן התגייס?

אם אדם שמקדיש חלק גדול מהזמן הפנוי שלו בלימוד ילדים בשכונות מצוקה או במאבק על זכויות עובדים, או פלסטינים רחמנא ליצלן, הוא משתמט באופיו, ואדם שעשה את שלוש שנות השירות שלו במלואן ועוד עושה מילואים הוא אדם התורם לחברה באופיו, למה שמישהו יאבק על זכויות עובדים ויבלה את ימיו במתנ"ס שטרן בין אם עשה ובין אם לא עשה צבא? מה הערך של התרומה בפני עצמה במנותק מחוק שירות הביטחון?

ברחבי העולם תנועות חברתיות, קבוצות פעילים ומהפכות מונעות ומורכבות מסטודנטים וצעירים, ומה אצלנו? אין ספק כי הנוער בהגדרתו הישראלית – תלמידי תיכון לפני צבא, הם קבוצה פעילה מאין כמוה בארץ, החל מהתנדבות לשנות שירות, תנועות נוער, וארגונים חברתיים אחרים כמו "במעגלי צדק", או אפילו מד"א. אך איפה הסטודנטים? איפה בני העשרים למיניהם, שבשאר העולם מקימים תאים סטודנטיאלים נגד ובעד כל דבר שניתן לחשוב עליו, אלו שהנהיגו מהפכה בסרביה והשתלטו על אוניברסיטאות בארה"ב בזמן מלחמת ויאטנם? גם על עתידם עצמם באופן יחסי היה קשה להוציא את הסטודנטים לרחוב בשביתה הגדולה לפני שנתיים, והתאים הפוליטיים הקיימים מרכזים את רוב פעילותם באגודות הסטודנטים עם כנסים והופעות, ומעט מאוד בפעילות חברתית התנדבותית מלבד זו המותנית במלגה.

אז איפה הסטודנטים?
התשובה הברורה הגיע ממכללת רופין כאשר כל סטודנט שלחם בעופרת יצוקה קיבל שתי נקודות זכות אקדמיות על "מעורבות חברתית". כן, השירות בצה"ל הוא התרומה לחברה כך שכל סטודנט, כל צעיר שכבר עבר את גיל 18-21 בהכרח כבר הכריע אם הוא אדם שתורם לחברה, או שהוא משתמט, וזה כבר נשאר לכל החיים, זה אופי.

אבל עד כמה שירות בצה"ל יכול להיחשב מעורבות חברתית או יותר מזה, תרומה התנדבותית, כאשר מדובר בחוק?
מי צריך להשקיע בחינוך לתרומה כאשר יש חוק שמחייב את התרומה היחידה שנחשבת? למה להשקיע בעידוד סטודנטים להתנדב כאשר אפשר לתת להם טפיחה על השכם על אותו דבר שהם כן עושים בכל מקרה כי הם מחויבים לו חוקית?
וכך אנחנו מוותרים לעצמנו על כל הערך של תרומה, של התנדבות ושל מעורבות חברתית כי, כחברה, כבר יצאנו ידי חובתנו ביום הקמת המדינה כשנחקק חוק שירות הביטחון.

אז הנה המסר הברור שעלינו להעביר לילדנו מתנוסס בצבעי כחול לבן על אוטובוסים ושלטי חוצות: אל תתנדבו, אל תתרמו ואל תנסו לשנות מעבר למה שאתה מחויבים לו חוקית.
"ישראלי אמיתי לא צריך לתרום, הוא מתגייס"