מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

ספרטה שם, מעבר לפינה

זה מתחיל בגן הילדים, כשיום אחד ההורים מתבקשים להכין חבילת ממתקים ולסייע בציור ברכות לחיילי "דובדבן" שאימצו את הגן. באופן פלאי, גם אם לא מודע לעצמו, הגיעה הבקשה-ההוראה בשבועות שבין פסח ליום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, תקופה מלאת ימי הוד והדר, שהניבה אצל הילדים מבול מעורבב של פרעה, היטלר, זיקוקי דינור ו"האנשים שמתו בשביל המדינה, בגלל הערבים שרצו לגרש את היהודים", כפי שסיפרה פעם בתי בת הארבע.

 

המיליטריזם בחברה הישראלית בא לידי ביטוי לא רק אצל חבורת יוצאי סיירת מטכ"ל השולטת במדינה, אלא גם ברמה יום יומית, לכאורה בנלית ולא מאיימת, כמו אימוץ גני ילדים בידי יחידות צבא, או ביקור קצר בבסיסי צה"ל. ואם אין שום פסול או טעם לפגם בהתחלה מוקדמת כל כך של הכשרת הילדים לתפקידם הבא, זה שיתחיל בגיל 18, הרי ברור שמערכת החינוך צריכה להתגייס לשם כך.

 

שר החינוך, גדעון סער, הכתיב את הטון כבר ביומו הראשון בתפקיד. כך נהפכו שיעורי הגיוס של תלמידים לצה"ל וליחידות קרביות לאחד המדדים שעל פיהם בתי ספר נשפטים, הורחב הפרויקט "דרך ערך", שבמסגרתו נשלחים מאות קצינים בכירים, בדרגת סא"ל ואל"מ, לשוחח עם מנהלים ומורים על הדרכים להעלאת המוטיווציה לשרת בצבא, ואף הוגדר תפקיד חדש ביוזמת סער: "רכז הכנה לצה"ל" ברשויות המקומיות.

 

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

 

עוד כתבות בנושא

גגג   12.06.2012

בכנס של פרויקט "דרך ערך" שהתקיים שלשום התמוגגו סער והרמטכ"ל, בני גנץ, מהפעילות המשותפת. באמת, מה עוד אפשר לבקש כשבחוברת שהוכנה לקראת האירוע מופיעים, כפי שמדווחת טלילה נשר ב"הארץ", ציטוטים נבחרים של מורים שהשתתפו בתוכנית, ולפיהם "צבא בשבילי זו שאלה של קיום לאומי, זו המהות של העם היהודי", ו"הצבא הוא הנשמה של עם ישראל, הוא חלק מהנשמה שלי".

 

התגייסות מערכת החינוך לטובת צה"ל איננה עניין חדש כמובן, אבל נדמה שסער, הרבה יותר מקודמיו, מבקש להפוך אותה לאחת מקרנות המזבח החינוכי שלו, שבתי הספר נדרשים כעת להפנים ולפעול על פיה.

 

"השירות בצה"ל אינו רק חובה, אלא זכות וערך חברתי. הקשר בין מערכת החינוך לצה"ל יהודק במסגרת התוכנית שיזמתי", הצהיר סער לפני כמה שנים, כשהרחיב לראשונה את "דרך ערך". באחדות זו שבין היעדים החינוכיים לצבאיים ממשכן שר החינוך את התלמידים כבר מגיל צעיר לטובת הצבא. ספרטה היא שם, מעבר לפינה, הושט היד וגע בה.

 

בתי הספר לא נועדו להכשיר את החיילים לעתיד, ודאי שלא לעודד אותם להתגייס בלי להעלות שאלות וספקות - לא רק על גיוס חרדים, הנושא האהוב כעת על פוליטיקאים חילונים, אלא גם על מלחמת 1967 ועל הבניית הפתרון הצבאי הישראלי כמוצא היחיד לבעיה האיראנית.

 

כי זה בדיוק מהות המיליטריזם: קבלה בלא עוררין, כאקסיומה, של מרכזיות הצבא ושל המלחמה, שהופעתה המחודשת בכל כמה שנים היא רק עניין של זמן. שאלות כאלה קשה להעלות בבצה החמימה שנוצרה במפגשים השנתיים שבין משרד החינוך לצבא.

 

מעשה חינוכי אמיתי מכיר בשאלות ובספקות ואינו מתעלם מהם. ובכלל, ההתמודדות החינוכית עם דילמות חשובה ומעניינת הרבה יותר מאשר הפתרון שלהן. בלא התמודדות כזאת, החינוך אינו אלא מכשיר להנצחת המצב הפוליטי והביטחוני הקיים.

 

הכנס נערך, כנראה לא במקרה, בתיכון הממלכתי בפסגת זאב בירושלים. ככל שקטנה יכולת ההשפעה של שר החינוך על כלל תלמידי ישראל - החרדים, הדתיים-הלאומיים והערבים, שבהם אינו באמת מתעניין, והם כ-60% מהתלמידים - נותרים המורים והתלמידים במגזר הממלכתי היהודי הזירה העיקרית למימוש האג'נדה הפוליטית.