מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

נבוט ביד זה אנחנו

אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה פירקתי למישהו את העצמות באמצעות אלה. פברואר 1988, מחנה הפליטים שאטי בעזה. רדפנו, כרגיל, בסמטה מעופשת אחרי נער שזרק עלינו אבנים. אבל באורח בלתי רגיל, גם תפסנו אותו. והוא שילם בשביל כל האחרים. 

יכולתי לספר בסיפוק שהייתי מהחיילים האחרונים שרצו לעברו כדי "ללמד אותו לקח". שהנפתי את האלה רק אחרי שחשתי במבטיו המצמיתים של המ"מ שלי. שנתתי את המכות הכי חלשות שיכולתי לנפק. הכל נכון. אבל העובדה היא, שחודש אחרי כבר הייתי בין הראשונים להכות. ואני לא באמת זוכר שהרגשתי רע עם זה. למעשה, לא הרגשתי כלום.


 להמשך קריאה: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/931/976.html?hp=1&loc=31&tmp=5389