מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

חקירת פרופיל חדש וחופש הביטוי

אשרת שטנגל, אנלין קיש, רותם קינברג, דנה פרנק, רענן פורשנר, נמרוד עברון, סרגיי סנדלר, מרים הדר, בלהה גולן, אמיר גבעול, רוני ברקן.

הנה הם ביניכם, אלה שהמשטרה "פשטה" – ככה היא ניסחה את זה – על הבתים הפרטיים והדירות-בשכירות שלהם, בשבע בבוקר, בערב יום הזיכרון בהפקה חריגה, ראוותנית. הכאילו-מבצע הכאילו-נועז הזה הציב מייד את האנשים האלה וגם אותי ועוד הרבה אחרות בתפקיד של סוכנים סמויים ברשת מסוכנת.

אז הנה הם – אלה שנחקרו תחת אזהרה, אלה שהיום, בהוראת המשטרה, אסור להם לדבר זה עם זו, או להיפגש, אם כי, מותר להם לשהות כאן יחד באותו מרחב ציבורי.

הם, אני, אנחנו, תנועת פרופיל חדש, חשודות וחשודים – לטענת המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה – בעבירת "הסתה". זו עבירה שלא נאכפה ולא נדונה מעולם בבית משפט בישראל כי החוק שאוסר אותה נחשב בעייתי ומעורפל. אבל הרשויות לא הסתפקו בשליפת עבירה תמוהה; ליתר ביטחון, מחשידים אותנו גם בהדרכת צעירות וצעירים לשקר לצבא במטרה להשיג פטור.

הם פורסים רשת רחבה ולא מוגדרת בכוונה; לא קשה לדמיין אותה לוכדת משהו — איזו מלה או משפט שנתלש מתוך הקשר זהיר, כפי שחוו כבר חלק מהנחקרות.

אנחנו תנועת התנגדות פמיניסטית פתוחה, עתירת מלים, ניסוחים, עמדות מאתגרות, חשיבה ביקורתית-אזרחית לא מקובלת, התבטאויות פומביות נחרצות, כמובן שמחשידים אותנו בפשעים מילוליים — אלא מה? בהסתה-לכאורה, בשקרים-לכאורה. פשעים מילוליים שעונשים די כבדים בצידם.

אבל החשד המגוחך שטופלים עלינו הוא לא הסיבה האמיתית להנחיות של היועץ המשפטי, או ללחצים שהפעיל הצבא, או למופע התיאטרון המנופח של המשטרה. מה שהניע את כל אלה הוא לא השקר אלא דווקא האמת שאנחנו דוברות; האמת שאנחנו מציגות בכל ערוץ אפשרי כבר יותר מעשר שנים, אמת על מדינה ששבויה בדגם פעולה צבאי, על חברה שמכורה לדפוס חשיבה כוחני.

אנחנו מספרות אמת על שכבה של בעלי אינטרסים שמרוויחים – והרבה – ממצב מתמשך של מלחמה-על-אש-קטנה ולפעמים על אש גדולה. אנחנו מצביעות על זה שחלק מהם הם אותם אלה בדיוק שמגדירים עבור כולנו, כל השאר, מה זה ביטחון; אלה שמזהים ביטחון עם כוח צבאי, עם כוח וכסף לארגון הצבאי, ועם כוח, כולל הרבה מאוד כוח פוליטי, לאנשי הצבא.

אנחנו גם מדווחות על תנועה גדלה והולכת של בני ובנות שמונה-עשרה שלא מתגייסים, רובם הגדול מבלי ששמעו אי-פעם את שמנו. את האמת הזאת, שהיא תופעה חברתית רחבה, אנחנו מציגות למי שמוכנה להקשיב, לדיון מכבד, רציני. אנחנו מגנות ניסיונות מצד הממסד להכפיש ולמחוק את המציאות הזאת בהצגת אלה שיוצרים אותה כאנשים לא נחשבים: סתם סהרוריים כביכול, או קיצוניים או מופרעים, לא מאוזנים, או – בעיקר – "משתמטים".

חלק מהתנועה החברתית הזאת מסרבת בגלוי ומתנגדת לשרת מדיניות אלימה של דיכוי ונישול וכיבוש. פרופיל חדש תומכת בזכותם לכך בעזרה מעשית. למשל, לינון הילר שכבוד השופטת דליה דורנר השתתפה בעבר בבג"צ שהוביל אותו לפטור משירות ב-2003. או, למשל, ממש בחודשים האחרונים, לשורה של סרבניות מצפון שישבו בכלא הצבאי– עוד מחזור של שמיניסטים נחושים למרות שנים של הפחדה וכליאה מצד הצבא.

אני רוצה להזכיר: אין בישראל הכרה חוקית מפורשת בחופש המצפון. אין הסדרה חוקית של הזכות לסרב מטעמי מצפון. זה מצב מאוד חריג בחוג המדינות שקוראות לעצמן דמוקרטיות. כמו הרבה עוולות אחרות של ישראל, שגם נגדן פרופיל חדש פועלת, הוא מתאפשר בחסות המנטרות המושרשות: "אין ברירה", "איום קיומי" ו"סיבות ביטחוניות".

חלק אחר מתנועת ההתנגדות לגיוס, מסה גדולה מאוד של אזרחי ואזרחיות העתיד, פשוט לא מתגייס; נמנע משירות. אני לא אטען בפשטנות שכל הצעירות והצעירים האלה מביעים במעשה שלהם עמדות שמאליות. ההתלבטויות, הקשיים והמניעים האישיים שלהם שונים ומורכבים. יחד עם זה, אפשר להגיד בבירור שחלק משמעותי מהם לא מאמין כבר בקיומו של איום כל-כך גדול, ומיידי, ובהול עד שכל גוף צעיר חייב להתייצב מולו. חלק מהם – בבירור – גם לא סומך על מי שמפעיל את הצבא, לא מאמין שישתמשו בחיים או בבריאות שלו או שלה רק כשבאמת אין ברירה.

פרופיל חדש מכירה כבר שנים בתנועה הזאת ונפגשת בחלק קטן מאלה שמהווים אותה, בין היתר, משום שאנחנו יוצרות מרחב לחשיבה, לדיון פתוח, חופשי, בטוח בשאלות שלא תמיד קל לבטא אותן בבית או בשכונה. צעירות וצעירים מוצאים בתנועה מרחב לתהליך החלטה אישי. למי שמבקשת, אנחנו מספקת גם מידע מפורט על זכויותיה החוקיות, על תהליכים שונים שהוא עומד לעבור על פי חוק. במקביל, אנחנו בונות ידע על המגמה הזאת.

גם אנחנו, ועכשיו – ככה מסתבר – גם ראשי הצבא-המדינה, רואים בתופעה הזאת ערעור אפשרי, משמעותי על הסדר הקיים. זה מה שמדאיג אותם. זה מה שמוביל אותם לשימוש פוליטי מובהק במשטרה. האמת הזאת, לא השקר שטופלים עלינו.

הפעילות הפתוחה, הנראית של פרופיל חדש מספקת להם שעיר לעזאזל, במה נוחה להפקת מיצג הפחדה "למען יראו וייראו" עשרות אלפי בנות ובני שמונה-עשרה. איזו השלמה מעולה לקמפיין שעסק לא מזמן במכירת המותג של חובת הגיוס.
תנועת ההתנגדות לגיוס נפוצה כבר בכל השכבות, היא צברה בהדרגה לגיטימיות בדעת הקהל, היא מפוררת לנגד העיניים את מצג השווא של "כל העם צבא". היא כנראה כבר מפקיעה חלקית מידי הצבא את השליטה החופשית, את הבלעדיות, בניפוי ומיון והחלטה מי ישרת, מי לא, ואיפה.
אבל אולי יותר חשוב, היא מאיימת להפקיע מהפוליטיקאים שולחי הצבא, שימוש מובטח באמצעי הפחדה כדי להשתיק ולהסיט הצדה פעילות אזרחית ממשית נגד הכישלונות שלהם,  נגד השחיתות שלהם ונגד העוולות הקשות שלהם.

 

נראה שהם טופלים עלינו שקר כדי לשמר את חופש השקר שלהם. בדרום אפריקה ב-1985, הרשויות התחילו לרדוף את התנועה לביטול הגיוס, גם היא תנועה פמיניסטית מונהגת-נשים. הם אסרו את פעילותה והורידו אותה למחתרת. חמש שנים אחר-כך נפל משטר האפרטהייד.