מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

דברים לערב יש גבול – צוותא דצמבר 2002 - ענת מטר

צה"ל שולט בממשלה הנוכחית, כשם ששלט בקודמתה ובזו שקדמה לה. ראשי הממשלה ושרי הביטחון ברק, שרון, בן-אליעזר, מופז, וכמה משרי-האלף הכפופים להם לא מכירים שום מחשבה או תחושה שאינן צה"ליות. צה"ל, והמדינה שהוא גורר אחריו, מנהלים מלחמה שמטרתה האחת והיחידה היא הכנעת האוכלוסייה הפלסטינית החיה בשטחים הכבושים. את העובדה הזו אסור לנו לשכוח אפילו לרגע אחד. צה"ל הוא צבא קרימינלי. הטביעה בכרוניקה השוטפת - כולל זו המדווחת על ירי בילדים ובקשישות – מסיטה את מבטנו מן התמונה הכוללת, מן המהלך הרחב שמתבצע כאן, בידי חיילים ממושמעים, בכל רגע ורגע.

תפקידם של החיילים הוא לפורר את האוכלוסייה הפלסטינית. מבלי דעת, הם הורסים לא רק את התשתית הפיסית של ערי הגדה והרצועה, לא רק בתים וכבישים, שדות ומטעים, אלא גם כל סימן של רוח חיים. למעלה מ- 50% מן הפלסטינים בשטחים סובלים מתת-תזונה. המצב הבריאותי הכללי גובל בקטסטרופה, והחולים הזקוקים לטיפול יותר ממינימלי דועכים בשקט, מבלי שייספרו במניין ההרוגים. לפחות 75 איש מתו בשנתיים האחרונות משום שהעוצר, המחסומים והדרכים המשובשות מנעו מהם לקבל טיפול רפואי בזמן. רק אתמול התבשרנו על שני וולדות מתים, אשר אמהותיהם ראו את האמבולנסים שהזמינו מרחוק, אך אליהם לא הצליחו להגיע. מערכת החינוך הפלסטינית מתפקדת בצליעה, בקושי רב, והאוניברסיטאות מקיימות לימודים במחסנים ובבתים פרטיים, כדי לשמור על איזו גחלת קטנה, כדי לא לדעוך לגמרי. ביקורי משפחות, מעבר מעיר לכפר, הליכה לים – כל אלה מושגים שנשכחו זה מכבר.

אחדים מן הנוכחים כאן סערו בצדק לנוכח הטרנספר בדרום הר חברון ובכפר יאנון. אולם הטרנספר אינו מוגבל לשני אלה, ואינו מחכה למשאיות פוטוגניות. טרנספר נוראי וסמוי מן העין מתרחש כל העת, כאשר בצד היחלשות החלשים, הולך גם מעמד הביניים הפלסטיני המשכיל ומדלדל. המכון לבריאות-הציבור-והקהילה באוניברסיטת ביר-זית פרסם לאחרונה סקר, בו דיווחו 50% מבתי-הספר באזור רמאללה על תופעה גוברת של הגירה: לפחות 422 ילדים נשרו מבתי-הספר הללו בשל הגירת המשפחות. אין כאן מקריות, ואין המדובר בתופעת-לוואי של איזו מלחמה עלומה בטרור. זו המלחמה שצה"ל מנהל: המלחמה לדלדול ולחיסול הקהילה הפלסטינית האזרחית כגורם חי, בריא, מלוכד, משכיל, עובד, פוטנטי.

כל מי שנותן היום יד לצה"ל שותף למהלך הזה. לא רק חיילי היחידות הקרביות הנושאות שמות נאים של פרחים וציפורים, אלא גם הש"ג בקריה ומגרז הטנקים בנגב וחיילת המודיעין ביחידה 8200 ומדריך הטיס והתוכניתנית בשלישות. כל אלה שותפים לפשע.

בני חגי בחר בדרך ההתנגדות. על העובדה שהצליח לא להיטמע בפשיזם הצה"לי, אותו ניסתה מערכת החינוך להנחיל לו, הוא משלם היום במאסר. כמוהו גם יוני, יוני, אורי, מתן, שמרי, הלל, אדם, דרור, דרור, אשל, איציק, עידו ותלמידי אורי. בצד המלחמה הגדולה בחיים האזרחיים הפלסטיניים, מנהל צה"ל קרב צדדי ועיקש ב"אחר" שלו – באזרחים שמסרבים להצטה"ל, במי שמבין שכל שירות בצה"ל הוא שירות את צה"ל, את מטרתו המזוויעה. היום בצהרים נודע לנו כי מפקד כלא 4 החליט לפזר את הסרבנים חותמי מכתב השמיניסטים בין בתי-הכלא ופלוגותיהם השונות, כך שלא יוכלו לעודד האחד את רוחו של השני.

הסרבנים הצעירים הללו מלמדים אותנו לקח חשוב, ואני פונה אל היושבים כאן בקהל, ולא פחות מכך – אולי יותר – אל הדוברים הערב, זוכי פרס ישראל, בבקשה להבין ולהפנים את הלקח הזה. חגי וחבריו מביאים לידי מימוש מלא את המושג 'אזרח'. להיות אזרח פירושו, בראש ובראשונה, לפעול. כשם שהיות חייל הוא היות פסיבי, צייתן, ממושמע, כך היות אזרח הוא ההפך הגמור: אקטיביות, התנגדות. בישראל 2002 קשה מאד להיות אזרח של ממש. בדיוק בשל שליטתו הכמעט-מוחלטת של צה"ל בכל, כמעט מן הנמנע לתת ביטוי ל"אחר" שלו, לאזרחות. אבל מי שלא מוכן להיבלע על-ידי הפשיזם, מוכרח להפוך את ההתנגדות לפרקטיקה – ולא רק למופע חד-פעמי. כל כך הרבה ארגוני שמאל נהדרים מתקשים לתפקד בהיעדר פעילים, ומתוך מצוקה כספית. עזרו להם! כתבו מכתבים למערכות העיתונים, מכתבים לשלטונות, מאמרים, שירים, דברו בטלוויזיה, יצרו רעש, רעש, רעש שיילחם בשקט הצה"לי המנומנם, או בפטפוט הצה"לי-כל-כך של מגישי החדשות. חשפו את מה שרוצים להסתיר, הקרינו את הסרט האסור, הפגינו למען חברי-הכנסת המוקצים; והביעו תמיכה עיקשת, פומבית, ברורה ועקבית, בסרבנים. כל הפעולות האלה מהוות ביטוי מוצלח של אזרחות.

(לסיום דברי, הזכרתי את הפילוסוף ברטרנד ראסל, אשר ריצה עונש של ששה חודשי מאסר על ביקורת מדיניות הממשלה הבריטית בזמן מלחמת העולם הראשונה, והיה גאה בכך עד סוף ימיו. חתמתי בתודות למי שהתעקש להיות אזרח בשנים האחרונות, ליש-גבול ופרופיל-חדש, לח"כ תמר גוז'נסקי שלוותה את חגי וממשיכה לעודד אותו ואת יתר הסרבנים, ולשני "זוכים עתידיים של פרס ישראל", המשוררים יצחק לאור ואהרון שבתאי, אשר הקדישו שירים לחגי לרגל הסירוב שלו. שלכם, ענת מטר.)