מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

הסרבנים הדרוזים: אפליה, השתקה ובורות

מצבם של הסרבנים הדרוזים אינו זוכה לתשומת לב מרובה, לא מצד אמצעי התקשורת ולא מצד תנועת השלום בישראל או בחוץ-לארץ.

הדרוזים הם מיעוט בתוך האוכלוסייה הערבית בישראל. בשנת 1949, כאשר ישראל הנהיגה את השירות הצבאי, הוא אמור היה להיות מחייב גם עבור כל הערבים והפלסטינים בישראל. אולם, חובת הגיוס מעולם לא נכפתה על אזרחי ישראל הפלסטינים, בין היתר בשל התנגדותם של האחרונים. כל ערביי ישראל מקבלים פטור אוטומטי משירות צבאי. מצבם של הדרוזים שונה. בדרכי עורמה הצליחו הרשיות בישראל להביא ששה-עשר ממנהיגי העדה הדרוזית לחתום על הסכם שבעקבותיו חויבו הדרוזים בשירות צבאי בשנת 1956. מאז, הגברים הדרוזים חייבים בשירות צבאי בעוד הנשים הדרוזיות, בניגוד לנשים היהודיות, אינן מגויסות.

ועד היוזמה הדרוזי נוסד בשנת 1972. יש לו ארבע מטרות ראשיות:
* להביא לסיום גיוס החובה
* להתנגד להחרמת אדמות הדרוזים
* למנוע התערבות של רשויות המדינה בענייני לאום ודת
* דמוקרטיה ושוויון זכויות.

עניינם של הסרבנים הדרוזים זוכה לתשומת לב ציבורית מועטה. עשרות דרוזים נמצאים בכלא הצבאי בכל רגע נתון, וועד היוזמה הדרוזי מפרסם את שמותיהם של אלו המסכימים לכך. בעוד רוב הדרוזים המסרבים לשרת בצבא הישראלי עושים זאת מטעמי מצפון, יש המסרבים גם מסיבות כלכליות ודתיות.

משך תקופת המאסר המצטברת של סרבנים דרוזים מכל הסוגים מגיעה למספר אלפי שנים. ג'יהאד סעד, מזכיר ועד היוזמה הדרוזי, אומר כי כ-40% מכלל הגברים הדרוזים מסרבים לשרת בצבא. הוא עצמו שירת בצבא כחייל סדיר, אך לאחר מכן סירב לשרת במילואים. בנו – רביע ג'יהאד סעד – נמצא בכלא בימים אלו ומחכה למשפט בפני בית דין צבאי.

כמה סרבנים דרוזיים ריצו תקופות מאסר של שנתיים וחצי עד שלוש, עד כה, תקופה שלא תעלה על הדעת כשמדובר בסרבנים יהודים. גורם אחד שמשפיע על אורך המאסר הוא שהסרבנים הדרוזים אינם משחקים על פי הכללים. בעוד סרבנים יהודים מתייצבים לרוב בבקו"מ ביום הגיוס המיועד, הסרבנים הדרוזים לרוב אינם מתייצבים, או מתיצבים באיחור רב. פעמים רבות התוצאה היא משפט בפני בית דין צבאי על עריקות, ותקופת מאסר ארוכה בהרבה. מידע לקוי וגזענות חוברים יחד והתוצאה היא תקופות מאסר ארוכות בהרבה עבור הסרבנים הדרוזים.

הסופר הדרוזי סלמאן נטור מדגיש כי אין להפריד את מאבקם של הסרבנים הדרוזים מן המאבק לבטל את חובת הגיוס בישראל באופן כללי. הוא מבחין בשני היבטים מרכזיים בסרוב זה:
היבט פוליטי: הדרוזים הם חלק מהעם הערבי, ועליהם ליטול חלק במאבק לשינוי המדיניות הישראלית – כחלק מהמאבק למען שוויון זכויות בתוך ישראל.
היבט מוסרי: מדינת ישראל אינה יכולה לגייס את הדרוזים, משום שהם חלק מהמיעוט הפלסטיני בישראל, ואינם יכולים להשתתף בפעולותיו של צבא הנלחם נגדם עצמם. אולם הסירוב המצפוני מהווה גם הצהרה כללית נגד אלימות ומלחמה.

ועד היוזמה הדרוזי משתף פעולה עם ארגוני הסירוב האחרים. כיוון שהדרוזים חיים בתוך ישראל ובין יהודים, תמיכתם של ארגונים יהודיים חשבה לו מאוד.