מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל
תתנו
להם
רובים
גיוס לכולם
לא בבית
ספרנו
אוריאל פררה, בן 18 מבאר שבע, הגיע ביום שני 18.8.2014 ללשכת מיטב, והצהיר שוב על סירובו לשרת בצבא. אוריאל הגיש בעבר בקשה לוועדת המצפון השייכת לצבא אולם בקשתו נדחתה לאחר ראיון עמו. אוריאל הצהיר על סירובו לשרת בצבא מטעמים מצפוניים בשל התנגדותו לכיבוש העם הפלסטיני וקיפוח זכויות הפלסטינים בישראל. עם הגעתו ללשכה הוא הצהיר על סירובו ונשפט לתקופת כליאה של 30 ימים בכלא 6 ליד עתלית.
תקופת כליאה ראשונה לסרבן המצפון אודי סגל, להלן פרטים מלאים ודרכי פעולה ותמיכה.
תקופת כליאה חמישית לסרבן המצפון אוריאל פררה, להלן פרטים מלאים ודרכי פעולה ותמיכה.
לפני מספר שנים, כשארבעה מילדיי סירבו לשרת בצבא, ניצבתי לבד באמונתי שלא "להושיט" את ילדיי לצבא הישראלי. לכן עצומה זו כה מרגשת אותי. אני רואה בה דוגמה חדשה ומרעננת של קולות אמיצים הקוראים פה אחד להתנגד לאופייה הצבאי כל כך של ישראל, לחוקי הגיוס, ולשימוש בנוער כבשר תותחים. אלה בדיוק המטרות אליהן שואפת ולמענן פועלת פרופיל חדש, תנועה פמיניסטית לאזרוח החברה בישראל.
קבוצות מיעוט כגון: אתיופים, בדואים או דרוזים מנסים להשתלב בחברה דרך השירות הצבאי. אך מסתבר, שההדרה בחברה שלנו חזקה יותר אפילו מהאתוס הצבאי. על הצבא כקרש קפיצה לחברה הישראלית, בכתבה של הטלויזיה החברתית.

חיי היומיום בחברה הישראלית מלאים בנוכחות הצבא בפרסומות, ברחוב, על אוטובוסים, בקמפיינים ממשלתיים וכו'.

חלק מפעילות פרופיל חדש הינה תמיכה במי שהחליטו לא לשרת בצבא.

אנחנו—תנועה פמיניסטית של נשים וגברים—יודעות שאפשר לחיות במדינה שהיא לא מדינת חיילים. החברה בישראל יכולה לדרוש מדיניות שלום נחרצת. ישראל יכולה להפסיק להיות מדינת צבא. ברור ונהיר לנו שאנו לא מוכרחות להמשיך להיות מגויסות, לא מוכרחים לחיות כחיילים. אנחנו רוצות לחיות בחברה אזרחית שמטפחת ערכים של סובלנות ודמוקרטיה, ופתרונות של שלום.